Direkt zum Seiteninhalt

Stricken in der Bibel

Basics > Stilmittel
. .  . . . .



Gott kann stricken

Stricken ist Frauensache, so denken viele Männer. Das aber unser Künstler, der Sohn Gottes, ebenfalls stricken kann, dürfte den meisten Juden und Christen unbekannt sein. Nehmen wir einen Socken. Er hat mindestens drei unterschiedliche Bereiche, wie:

•die Zehen
•der Mittelfuß
•die Verse und
•der Schaft.

Jeder Bereich wird mit einem anderen Muster gestrickt. Der Schaft muss sich weiten, damit man den Strumpf über den Fuß ziehen kann. Die Ferse muss rund sein, damit sie sich an den Fuß anschmiegen kann, der Mittelfuß muss groß genug sein, damit nichts drückt und im Bereich der Zehen muss das Material die Bewegung mitgehen, damit es nicht reißt.

Prophetisches Stricken

Übertragen wir das auf die Erzählweise der Bibel, so gelten einige Texte besonders dem Erstgeborenen, andere wiederum vorrangig dem Zweitgeborenen oder, und das ist die Regel, sie gilt allen. Dazu ein Beispiel aus den Klagelieder. Das Buch ist einfach genial konstruiert. Aber ohne den hebräischen Text verstehen wir es nicht. 1. Weil die Textmarker in den Übersetzungen nicht übernommen wurden.  2. Weil ihre Bedeutung bislang unbekannt war. (Siehe das Skript: Pey und Samech).

Es fehlt auch den deutschen Übersetzungen die Zeichen, die Gott zum besseren Verständnis gesetzt hat; selbst der sogenannten besten Übersetzung. Auch wenn viele von den Zeichen bisher keine Kenntnis hatten bzw. damit nicht viel anzufangen wussten gilt: Unwissenheit darüber schützt nicht vor Irrtum; sie befördert ihn.

Es folgt das erste Kapitel der Klagelieder in hebräischer Sprache. Gelesen wird von rechts nach links. Am Ende eines jeden Verses wird das Zeichen angehängt - hier fettgedruckt.


1  אֵיכָ֣ה ׀ יָשְׁבָ֣ה בָדָ֗ד הָ·עִיר֙ רַבָּ֣תִי עָ֔ם הָיְתָ֖ה כְּ·אַלְמָנָ֑ה רַבָּ֣תִי בַ·גּוֹיִ֗ם שָׂרָ֙תִי֙ בַּ·מְּדִינ֔וֹת הָיְתָ֖ה לָ·מַֽס׃ ס
2  בָּכ֨וֹ תִבְכֶּ֜ה בַּ·לַּ֗יְלָה וְ·דִמְעָתָ·הּ֙ עַ֣ל לֶֽחֱיָ֔·הּ אֵֽין־ לָ֥·הּ מְנַחֵ֖ם מִ·כָּל־ אֹהֲבֶ֑י·הָ כָּל־ רֵעֶ֙י·הָ֙ בָּ֣גְדוּ בָ֔·הּ הָ֥יוּ לָ֖·הּ לְ·אֹיְבִֽים׃ ס

3  גָּֽלְתָ֨ה יְהוּדָ֤ה מֵ·עֹ֙נִי֙ וּ·מֵ·רֹ֣ב עֲבֹדָ֔ה הִ֚יא יָשְׁבָ֣ה בַ·גּוֹיִ֔ם לֹ֥א מָצְאָ֖ה מָנ֑וֹחַ כָּל־ רֹדְפֶ֥י·הָ הִשִּׂיג֖וּ·הָ בֵּ֥ין הַ·מְּצָרִֽים׃ ס

4  דַּרְכֵ֨י צִיּ֜וֹן אֲבֵל֗וֹת מִ·בְּלִי֙ בָּאֵ֣י מוֹעֵ֔ד כָּל־ שְׁעָרֶ֙י·הָ֙ שֽׁוֹמֵמִ֔ין כֹּהֲנֶ֖י·הָ נֶאֱנָחִ֑ים בְּתוּלֹתֶ֥י·הָ נּוּג֖וֹת וְ·הִ֥יא מַר־ לָֽ·הּ׃ ס

5  הָי֨וּ צָרֶ֤י·הָ לְ·רֹאשׁ֙ אֹיְבֶ֣י·הָ שָׁל֔וּ כִּֽי־ יְהוָ֥ה הוֹגָ֖·הּ עַ֣ל רֹב־ פְּשָׁעֶ֑י·הָ עוֹלָלֶ֛י·הָ הָלְכ֥וּ שְׁבִ֖י לִ·פְנֵי־ צָֽר׃ ס

6  וַ·יֵּצֵ֥א [מן־ בַת־כ] כָּל־ הֲדָרָ֑·הּ הָי֣וּ שָׂרֶ֗י·הָ כְּ·אַיָּלִים֙ לֹא־ מָצְא֣וּ מִרְעֶ֔ה וַ·יֵּלְכ֥וּ בְ·לֹא־ כֹ֖חַ לִ·פְנֵ֥י רוֹדֵֽף׃ ס

7  זָֽכְרָ֣ה יְרוּשָׁלִַ֗ם יְמֵ֤י עָנְיָ·הּ֙ וּ·מְרוּדֶ֔י·הָ כֹּ֚ל מַחֲמֻדֶ֔י·הָ אֲשֶׁ֥ר הָי֖וּ מִ֣·ימֵי קֶ֑דֶם בִּ·נְפֹ֧ל עַמָּ֣·הּ בְּ·יַד־ צָ֗ר וְ·אֵ֤ין עוֹזֵר֙ לָ֔·הּ רָא֣וּ·הָ צָרִ֔ים שָׂחֲק֖וּ עַ֥ל מִשְׁבַּתֶּֽ·הָ׃ ס

8  חֵ֤טְא חָֽטְאָה֙ יְר֣וּשָׁלִַ֔ם עַל־ כֵּ֖ן לְ·נִידָ֣ה הָיָ֑תָה כָּֽל־ מְכַבְּדֶ֤י·הָ הִזִּיל֙וּ·הָ֙ כִּי־ רָא֣וּ עֶרְוָתָ֔·הּ גַּם־ הִ֥יא נֶאֶנְחָ֖ה וַ·תָּ֥שָׁב אָחֽוֹר׃ ס

9  טֻמְאָתָ֣·הּ בְּ·שׁוּלֶ֗י·הָ לֹ֤א זָֽכְרָה֙ אַחֲרִיתָ֔·הּ וַ·תֵּ֣רֶד פְּלָאִ֔ים אֵ֥ין מְנַחֵ֖ם לָ֑·הּ רְאֵ֤ה יְהוָה֙ אֶת־ עָנְיִ֔·י כִּ֥י הִגְדִּ֖יל אוֹיֵֽב׃ ס

10 יָד·וֹ֙ פָּ֣רַשׂ צָ֔ר עַ֖ל כָּל־ מַחֲמַדֶּ֑י·הָ כִּֽי־ רָאֲתָ֤ה גוֹיִם֙ בָּ֣אוּ מִקְדָּשָׁ֔·הּ אֲשֶׁ֣ר צִוִּ֔יתָה לֹא־ יָבֹ֥אוּ בַ·קָּהָ֖ל לָֽ·ךְ׃ ס

11 כָּל־ עַמָּ֤·הּ נֶאֱנָחִים֙ מְבַקְּשִׁ֣ים לֶ֔חֶם נָתְנ֧וּ [מַחֲמֹודֵּיהֶם כ] (מַחֲמַדֵּיהֶ֛ם ק) בְּ·אֹ֖כֶל לְ·הָשִׁ֣יב נָ֑פֶשׁ רְאֵ֤ה יְהוָה֙ וְֽ·הַבִּ֔יטָ·ה כִּ֥י הָיִ֖יתִי זוֹלֵלָֽה׃ ס

12 ל֣וֹא אֲלֵי·כֶם֮ כָּל־ עֹ֣בְרֵי דֶרֶךְ֒ הַבִּ֣יטוּ וּ·רְא֗וּ אִם־ יֵ֤שׁ מַכְאוֹב֙ כְּ·מַכְאֹבִ֔·י אֲשֶׁ֥ר עוֹלַ֖ל לִ֑·י אֲשֶׁר֙ הוֹגָ֣ה יְהוָ֔ה בְּ·י֖וֹם חֲר֥וֹן אַפּֽ·וֹ׃ ס

13 מִ·מָּר֛וֹם שָֽׁלַח־ אֵ֥שׁ בְּ·עַצְמֹתַ֖·י וַ·יִּרְדֶּ֑·נָּה פָּרַ֨שׂ רֶ֤שֶׁת לְ·רַגְלַ·י֙ הֱשִׁיבַ֣·נִי אָח֔וֹר נְתָנַ֙·נִי֙ שֹֽׁמֵמָ֔ה כָּל־ הַ·יּ֖וֹם דָּוָֽה׃ ס

14 נִשְׂקַד֩ עֹ֨ל פְּשָׁעַ֜·י בְּ·יָד֗·וֹ יִשְׂתָּ֥רְג֛וּ עָל֥וּ עַל־ צַוָּארִ֖·י הִכְשִׁ֣יל כֹּחִ֑·י נְתָנַ֣·נִי אֲדֹנָ֔·י בִּ·ידֵ֖י לֹא־ אוּכַ֥ל קֽוּם׃ ס

15 סִלָּ֨ה כָל־ אַבִּירַ֤·י ׀ אֲדֹנָ·י֙ בְּ·קִרְבִּ֔·י קָרָ֥א עָלַ֛·י מוֹעֵ֖ד לִ·שְׁבֹּ֣ר בַּחוּרָ֑·י גַּ֚ת דָּרַ֣ךְ אֲדֹנָ֔·י לִ·בְתוּלַ֖ת בַּת־ יְהוּדָֽה׃ ס

16 עַל־ אֵ֣לֶּה ׀ אֲנִ֣י בוֹכִיָּ֗ה עֵינִ֤·י ׀ עֵינִ·י֙ יֹ֣רְדָה מַּ֔יִם כִּֽי־ רָחַ֥ק מִמֶּ֛·נִּי מְנַחֵ֖ם מֵשִׁ֣יב נַפְשִׁ֑·י הָי֤וּ בָנַ·י֙ שֽׁוֹמֵמִ֔ים כִּ֥י גָבַ֖ר אוֹיֵֽב׃ ס

17 פֵּֽרְשָׂ֨ה צִיּ֜וֹן בְּ·יָדֶ֗י·הָ אֵ֤ין מְנַחֵם֙ לָ֔·הּ צִוָּ֧ה יְהוָ֛ה לְ·יַעֲקֹ֖ב סְבִיבָ֣י·ו צָרָ֑י·ו הָיְתָ֧ה יְרוּשָׁלִַ֛ם לְ·נִדָּ֖ה בֵּינֵי·הֶֽם׃ ס

18 צַדִּ֥יק ה֛וּא יְהוָ֖ה כִּ֣י פִ֣י·הוּ מָרִ֑יתִי שִׁמְעוּ־ נָ֣א כָל־ [עַמִּים כ] (הָֽעַמִּ֗ים ק) וּ·רְאוּ֙ מַכְאֹבִ֔·י בְּתוּלֹתַ֥·י וּ·בַחוּרַ֖·י הָלְכ֥וּ בַ·שֶּֽׁבִי׃ ס

19 קָרָ֤אתִי לַֽ·מְאַהֲבַ·י֙ הֵ֣מָּה רִמּ֔וּ·נִי כֹּהֲנַ֥·י וּ·זְקֵנַ֖·י בָּ·עִ֣יר גָּוָ֑עוּ כִּֽי־ בִקְשׁ֥וּ אֹ֙כֶל֙ לָ֔מוֹ וְ·יָשִׁ֖יבוּ אֶת־ נַפְשָֽׁ·ם׃ ס

20 רְאֵ֨ה יְהוָ֤ה כִּֽי־ צַר־ לִ·י֙ מֵעַ֣·י חֳמַרְמָ֔רוּ נֶהְפַּ֤ךְ לִבִּ·י֙ בְּ·קִרְבִּ֔·י כִּ֥י מָר֖וֹ מָרִ֑יתִי מִ·ח֥וּץ שִׁכְּלָה־ חֶ֖רֶב בַּ·בַּ֥יִת כַּ·מָּֽוֶת׃ ס

21 שָׁמְע֞וּ כִּ֧י נֶאֱנָחָ֣ה אָ֗נִי אֵ֤ין מְנַחֵם֙ לִ֔·י כָּל־ אֹ֨יְבַ֜·י שָׁמְע֤וּ רָֽעָתִ·י֙ שָׂ֔שׂוּ כִּ֥י אַתָּ֖ה עָשִׂ֑יתָ הֵבֵ֥אתָ יוֹם־ קָרָ֖אתָ וְ·יִֽהְי֥וּ כָמֽוֹ·נִי׃ ס

22 תָּבֹ֨א כָל־ רָעָתָ֤·ם לְ·פָנֶ֙י·ךָ֙ וְ·עוֹלֵ֣ל לָ֔מוֹ כַּ·אֲשֶׁ֥ר עוֹלַ֛לְתָּ לִ֖·י עַ֣ל כָּל־ פְּשָׁעָ֑·י כִּֽי־ רַבּ֥וֹת אַנְחֹתַ֖·י וְ·לִבִּ֥·י דַוָּֽי׃ פ


Wenn wir uns die Marker ansehen, dann fällt auf, dass das letzte Zeichen, hinter dem 22. Vers, ein anderes ist.

Das Samech ס steht für den Erstgeborenen und das Pey פ für den Zweitgeborenen.

Der Erstgeborene ist Ephraim, der zweite Sohn Josephs und deutet auf die Christen aus allen Völkern bis zur Entrückung. Der Zweitgeborene, das ist der erste Sohn Josephs, deutet auf die Christen nach der Entrückung.
Das ist, was der Prophet Maleachi schreibt: Und ihr sollt dagegen wiederum sehen, was für ein Unterschied sei zwischen

1. dem Gerechten und dem Gesetzlosen
2. zwischen dem, der Gott dient, und dem, der ihm nicht dient.

Unter Punkt 1 wird ein grundsätzlicher Unterschied zwischen den Menschen gezogen, zwischen den Gerechten und den Gesetzlosen.
Unter Punkt 2 wird nochmals zwischen den Gerechten unterschieden und zwar zwischen denen, die Gott dienen und denen, die Gott nicht dienen. Die Gott dienen, werden entrückt und die, die Gott nicht dienen müssen nochmals in eine große Prüfung.

Deshalb ist das Samech goldfarben ס und das Pey rot פ.

Und weil auch eine Hausfrau so manchen Faden verknotet, hat Gott diversen Texten einfach einen Knoten verpasst. -> Knotenlöser


Zurück zum Seiteninhalt