Direkt zum Seiteninhalt

Tricoter dans la Bible

Skripts > Skripts ++ > fr


en ar  fr il it ru



Dieu peut tricoter
Frapper, c'est l'affaire d'une femme, c'est ce que beaucoup d'hommes pensent. Mais la plupart des juifs et des chrétiens ignorent que notre artiste, le Fils de Dieu, peut aussi frapper. Prenons une chaussette. Il a au moins trois domaines différents, comme :

-les orteils
-le métatarse
-les versets et
-le stock.
       
Chaque zone est tricotée avec un motif différent. L'arbre doit s'élargir pour que le bas puisse être tiré sur le pied. Le talon doit être rond pour pouvoir se blottir contre le pied, le métatarse doit être assez grand pour que rien ne presse et dans la zone des orteils le matériel doit suivre le mouvement pour qu'il ne se déchire pas.

Tricotage prophétique
Si nous transférons cela dans le récit de la Bible, alors certains textes s'appliquent surtout au premier-né, d'autres encore principalement au second-né ou, et c'est la règle, ils s'appliquent à tous. Voici un exemple tiré des lamentations. Le livre est simplement ingénieusement construit. Mais sans le texte hébreu, nous ne le comprenons pas. 1 Parce que les marqueurs de texte n'ont pas été adoptés dans les traductions.  2. parce que leur signification était inconnue auparavant. (Voir le scénario : Pey et Samech).

Les traductions allemandes manquent également des signes que Dieu a mis pour une meilleure compréhension ; même la soi-disant meilleure traduction. Même si beaucoup d'entre eux n'avaient aucune connaissance des signes ou n'en savaient pas beaucoup sur eux, leur ignorance ne les protège pas des erreurs ; elle les encourage.

Vient ensuite le premier chapitre des lamentations en hébreu. Il se lit de droite à gauche. A la fin de chaque verset est apposé le signe - ici en gras.



1  אֵיכָ֣ה ׀ יָשְׁבָ֣ה בָדָ֗ד הָ·עִיר֙ רַבָּ֣תִי עָ֔ם הָיְתָ֖ה כְּ·אַלְמָנָ֑ה רַבָּ֣תִי בַ·גּוֹיִ֗ם שָׂרָ֙תִי֙ בַּ·מְּדִינ֔וֹת הָיְתָ֖ה לָ·מַֽס׃ ס
2  בָּכ֨וֹ תִבְכֶּ֜ה בַּ·לַּ֗יְלָה וְ·דִמְעָתָ·הּ֙ עַ֣ל לֶֽחֱיָ֔·הּ אֵֽין־ לָ֥·הּ מְנַחֵ֖ם מִ·כָּל־ אֹהֲבֶ֑י·הָ כָּל־ רֵעֶ֙י·הָ֙ בָּ֣גְדוּ בָ֔·הּ הָ֥יוּ לָ֖·הּ לְ·אֹיְבִֽים׃ ס

3  גָּֽלְתָ֨ה יְהוּדָ֤ה מֵ·עֹ֙נִי֙ וּ·מֵ·רֹ֣ב עֲבֹדָ֔ה הִ֚יא יָשְׁבָ֣ה בַ·גּוֹיִ֔ם לֹ֥א מָצְאָ֖ה מָנ֑וֹחַ כָּל־ רֹדְפֶ֥י·הָ הִשִּׂיג֖וּ·הָ בֵּ֥ין הַ·מְּצָרִֽים׃ ס

4  דַּרְכֵ֨י צִיּ֜וֹן אֲבֵל֗וֹת מִ·בְּלִי֙ בָּאֵ֣י מוֹעֵ֔ד כָּל־ שְׁעָרֶ֙י·הָ֙ שֽׁוֹמֵמִ֔ין כֹּהֲנֶ֖י·הָ נֶאֱנָחִ֑ים בְּתוּלֹתֶ֥י·הָ נּוּג֖וֹת וְ·הִ֥יא מַר־ לָֽ·הּ׃ ס

5  הָי֨וּ צָרֶ֤י·הָ לְ·רֹאשׁ֙ אֹיְבֶ֣י·הָ שָׁל֔וּ כִּֽי־ יְהוָ֥ה הוֹגָ֖·הּ עַ֣ל רֹב־ פְּשָׁעֶ֑י·הָ עוֹלָלֶ֛י·הָ הָלְכ֥וּ שְׁבִ֖י לִ·פְנֵי־ צָֽר׃ ס

6  וַ·יֵּצֵ֥א [מן־ בַת־כ] כָּל־ הֲדָרָ֑·הּ הָי֣וּ שָׂרֶ֗י·הָ כְּ·אַיָּלִים֙ לֹא־ מָצְא֣וּ מִרְעֶ֔ה וַ·יֵּלְכ֥וּ בְ·לֹא־ כֹ֖חַ לִ·פְנֵ֥י רוֹדֵֽף׃ ס

7  זָֽכְרָ֣ה יְרוּשָׁלִַ֗ם יְמֵ֤י עָנְיָ·הּ֙ וּ·מְרוּדֶ֔י·הָ כֹּ֚ל מַחֲמֻדֶ֔י·הָ אֲשֶׁ֥ר הָי֖וּ מִ֣·ימֵי קֶ֑דֶם בִּ·נְפֹ֧ל עַמָּ֣·הּ בְּ·יַד־ צָ֗ר וְ·אֵ֤ין עוֹזֵר֙ לָ֔·הּ רָא֣וּ·הָ צָרִ֔ים שָׂחֲק֖וּ עַ֥ל מִשְׁבַּתֶּֽ·הָ׃ ס

8  חֵ֤טְא חָֽטְאָה֙ יְר֣וּשָׁלִַ֔ם עַל־ כֵּ֖ן לְ·נִידָ֣ה הָיָ֑תָה כָּֽל־ מְכַבְּדֶ֤י·הָ הִזִּיל֙וּ·הָ֙ כִּי־ רָא֣וּ עֶרְוָתָ֔·הּ גַּם־ הִ֥יא נֶאֶנְחָ֖ה וַ·תָּ֥שָׁב אָחֽוֹר׃ ס

9  טֻמְאָתָ֣·הּ בְּ·שׁוּלֶ֗י·הָ לֹ֤א זָֽכְרָה֙ אַחֲרִיתָ֔·הּ וַ·תֵּ֣רֶד פְּלָאִ֔ים אֵ֥ין מְנַחֵ֖ם לָ֑·הּ רְאֵ֤ה יְהוָה֙ אֶת־ עָנְיִ֔·י כִּ֥י הִגְדִּ֖יל אוֹיֵֽב׃ ס

10 יָד·וֹ֙ פָּ֣רַשׂ צָ֔ר עַ֖ל כָּל־ מַחֲמַדֶּ֑י·הָ כִּֽי־ רָאֲתָ֤ה גוֹיִם֙ בָּ֣אוּ מִקְדָּשָׁ֔·הּ אֲשֶׁ֣ר צִוִּ֔יתָה לֹא־ יָבֹ֥אוּ בַ·קָּהָ֖ל לָֽ·ךְ׃ ס

11 כָּל־ עַמָּ֤·הּ נֶאֱנָחִים֙ מְבַקְּשִׁ֣ים לֶ֔חֶם נָתְנ֧וּ [מַחֲמֹודֵּיהֶם כ] (מַחֲמַדֵּיהֶ֛ם ק) בְּ·אֹ֖כֶל לְ·הָשִׁ֣יב נָ֑פֶשׁ רְאֵ֤ה יְהוָה֙ וְֽ·הַבִּ֔יטָ·ה כִּ֥י הָיִ֖יתִי זוֹלֵלָֽה׃ ס

12 ל֣וֹא אֲלֵי·כֶם֮ כָּל־ עֹ֣בְרֵי דֶרֶךְ֒ הַבִּ֣יטוּ וּ·רְא֗וּ אִם־ יֵ֤שׁ מַכְאוֹב֙ כְּ·מַכְאֹבִ֔·י אֲשֶׁ֥ר עוֹלַ֖ל לִ֑·י אֲשֶׁר֙ הוֹגָ֣ה יְהוָ֔ה בְּ·י֖וֹם חֲר֥וֹן אַפּֽ·וֹ׃ ס

13 מִ·מָּר֛וֹם שָֽׁלַח־ אֵ֥שׁ בְּ·עַצְמֹתַ֖·י וַ·יִּרְדֶּ֑·נָּה פָּרַ֨שׂ רֶ֤שֶׁת לְ·רַגְלַ·י֙ הֱשִׁיבַ֣·נִי אָח֔וֹר נְתָנַ֙·נִי֙ שֹֽׁמֵמָ֔ה כָּל־ הַ·יּ֖וֹם דָּוָֽה׃ ס

14 נִשְׂקַד֩ עֹ֨ל פְּשָׁעַ֜·י בְּ·יָד֗·וֹ יִשְׂתָּ֥רְג֛וּ עָל֥וּ עַל־ צַוָּארִ֖·י הִכְשִׁ֣יל כֹּחִ֑·י נְתָנַ֣·נִי אֲדֹנָ֔·י בִּ·ידֵ֖י לֹא־ אוּכַ֥ל קֽוּם׃ ס

15 סִלָּ֨ה כָל־ אַבִּירַ֤·י ׀ אֲדֹנָ·י֙ בְּ·קִרְבִּ֔·י קָרָ֥א עָלַ֛·י מוֹעֵ֖ד לִ·שְׁבֹּ֣ר בַּחוּרָ֑·י גַּ֚ת דָּרַ֣ךְ אֲדֹנָ֔·י לִ·בְתוּלַ֖ת בַּת־ יְהוּדָֽה׃ ס

16 עַל־ אֵ֣לֶּה ׀ אֲנִ֣י בוֹכִיָּ֗ה עֵינִ֤·י ׀ עֵינִ·י֙ יֹ֣רְדָה מַּ֔יִם כִּֽי־ רָחַ֥ק מִמֶּ֛·נִּי מְנַחֵ֖ם מֵשִׁ֣יב נַפְשִׁ֑·י הָי֤וּ בָנַ·י֙ שֽׁוֹמֵמִ֔ים כִּ֥י גָבַ֖ר אוֹיֵֽב׃ ס

17 פֵּֽרְשָׂ֨ה צִיּ֜וֹן בְּ·יָדֶ֗י·הָ אֵ֤ין מְנַחֵם֙ לָ֔·הּ צִוָּ֧ה יְהוָ֛ה לְ·יַעֲקֹ֖ב סְבִיבָ֣י·ו צָרָ֑י·ו הָיְתָ֧ה יְרוּשָׁלִַ֛ם לְ·נִדָּ֖ה בֵּינֵי·הֶֽם׃ ס

18 צַדִּ֥יק ה֛וּא יְהוָ֖ה כִּ֣י פִ֣י·הוּ מָרִ֑יתִי שִׁמְעוּ־ נָ֣א כָל־ [עַמִּים כ] (הָֽעַמִּ֗ים ק) וּ·רְאוּ֙ מַכְאֹבִ֔·י בְּתוּלֹתַ֥·י וּ·בַחוּרַ֖·י הָלְכ֥וּ בַ·שֶּֽׁבִי׃ ס

19 קָרָ֤אתִי לַֽ·מְאַהֲבַ·י֙ הֵ֣מָּה רִמּ֔וּ·נִי כֹּהֲנַ֥·י וּ·זְקֵנַ֖·י בָּ·עִ֣יר גָּוָ֑עוּ כִּֽי־ בִקְשׁ֥וּ אֹ֙כֶל֙ לָ֔מוֹ וְ·יָשִׁ֖יבוּ אֶת־ נַפְשָֽׁ·ם׃ ס

20 רְאֵ֨ה יְהוָ֤ה כִּֽי־ צַר־ לִ·י֙ מֵעַ֣·י חֳמַרְמָ֔רוּ נֶהְפַּ֤ךְ לִבִּ·י֙ בְּ·קִרְבִּ֔·י כִּ֥י מָר֖וֹ מָרִ֑יתִי מִ·ח֥וּץ שִׁכְּלָה־ חֶ֖רֶב בַּ·בַּ֥יִת כַּ·מָּֽוֶת׃ ס

21 שָׁמְע֞וּ כִּ֧י נֶאֱנָחָ֣ה אָ֗נִי אֵ֤ין מְנַחֵם֙ לִ֔·י כָּל־ אֹ֨יְבַ֜·י שָׁמְע֤וּ רָֽעָתִ·י֙ שָׂ֔שׂוּ כִּ֥י אַתָּ֖ה עָשִׂ֑יתָ הֵבֵ֥אתָ יוֹם־ קָרָ֖אתָ וְ·יִֽהְי֥וּ כָמֽוֹ·נִי׃ ס

22 תָּבֹ֨א כָל־ רָעָתָ֤·ם לְ·פָנֶ֙י·ךָ֙ וְ·עוֹלֵ֣ל לָ֔מוֹ כַּ·אֲשֶׁ֥ר עוֹלַ֛לְתָּ לִ֖·י עַ֣ל כָּל־ פְּשָׁעָ֑·י כִּֽי־ רַבּ֥וֹת אַנְחֹתַ֖·י וְ·לִבִּ֥·י דַוָּֽי׃ פ


Quand nous regardons les marqueurs, nous remarquons que le dernier signe derrière le verset 22 est différent.

Le Samech ס représente le premier-né et le Pey פ le deuxième-né.

Le premier-né est Éphraïm, le deuxième fils de Joseph et désigne les chrétiens de toutes les nations jusqu'à l'enlèvement. Le second né, le fils aîné de Joseph, désigne les chrétiens après l'enlèvement.
C'est ce qu'écrit le prophète Malachi : Et vous, d'un autre côté, vous devriez encore une fois voir quelle différence il y a entre

1. les justes et les sans loi.
2. entre celui qui sert Dieu et celui qui ne le sert pas.

Au point 1, une différence fondamentale est faite entre les êtres humains, entre les justes et les sans loi.
Au point 2, une autre distinction est faite entre les justes, à savoir entre ceux qui servent Dieu et ceux qui ne le servent pas. Ceux qui servent Dieu seront enlevés et ceux qui n'ont pas à servir Dieu seront de nouveau mis à l'épreuve.

La graine est donc ס dorée et le pey פ est rouge.


Zurück zum Seiteninhalt